זה לא הגיל זה התרגיל

"זה לא הגיל זה התרגיל" – על מיניות והתבגרות

כולנו מכירים את האמרה הידועה הזו בהקשרים שונים, אמרה שמשמעותה היא שזו לא בהכרח היכולת הפיזית שתביא אותנו לאיפה שאנחנו רוצים, אלא הכישורים שלנו, הניסיון שלנו, ההבנה והמודעות שלנו. אז הפעם הנושא הוא: מיניות והתבגרות.
מיניות וגיל.
זה לא סוד שכולנו מתבגרים מזדקנים, שמתם לב לזה?(:
המון פעמים בקליניקה כשמגיעים אנשים מבוגרים או לא צעירים, מגיל ארבעים צפונה, יש להם המון תלונות על כך שדברים כבר "לא כמו שהיו פעם" מבחינה מינית.
אז חשוב מאוד להבין ולהבהיר לפני הכל:
מה שעומד בנינו לבין סקס טוב ברוב המקרים הוא לא הגוף שלנו. הוא הראש שלנו.
מה שעומד בנינו לבין מיניות טובה הוא הדעות שלנו, התפיסות שלנו, ההתייחסות לגוף שמשתנה עם השנים ומתבגר, והציפיה ממנו לתפקד בדיוק כמו שתפקדנו כשהיינו צעירים ורעננים.
במידה רבה המודל של רובנו למיניות מבוסס על מיניות צעירה.
לרוב נקודת ההתייחסות שלנו נקבעת לפי המיניות שהייתה לנו בשנות העשרים או תחילת שנות השלושים שלנו.
לצורך ההמחשה תחשבו רגע על טלפון נייד שקניתם שצריך לעשות לו עדכונים אחרת הוא מקרטע. אם לא נעשה עדכונים ככה גם אנחנו נהיה. מקרטעים.
בשום תחום אחר בחיים אין לנו ציפייה להיות כמו פעם.
אנשים לא מצפים להתבגר במהלך החיים ולהישאר באותו מצב כלכלי, מקצועי או זוגי או משפחתי כמו בשנות העשרים לחייהם. אז למה במיניות כן?
אנחנו עדיין מתעקשים לחשוב שגם בשנות הארבעים, החמישים, השישים ואפילו השבעים לחיינו, סקס הוא משהו שאמור "לעבוד מעצמו". משהו שאמור לקרות באופן ספונטני.
בפועל ואם נחשוב על זה בהיגיון ככל שהגוף שלנו משתנה וסגנון החיים שלנו משתנה גם המיניות שלנו והיחס למיניות שלנו טבעי שישתנה.
בסופו של דבר רובנו משנים דעות וגישות לגבי הרבה דברים חשובים בחיים שלנו ככל שאנחנו מתבגרים כזה נוגע לעבודה, לכסף, למשפחה, לאוכל לבריאות.
אבל שוב, משום מה כשזה מגיע לסקס, דווקא התפיסה המינית שלנו לא מתעדכנת ונשארת אותו הדבר. היא הרבה פעמים לא מתבגרת ולא מתפתחת וגדלה יחד איתנו.
שלא לדבר על כך שגם היום עבור צעירים וצעירות רבות הסקס לא תמיד "עובד מעצמו"
הקושי שלנו להשלים עם התבגרות הגוף ולחשוב עליו ולצפות ממנו שיפעל כמו לפני עשרים ושלושים שנה הוא ציפייה לא ריאלית שקשה לחיות איתה.
ואז יש מקום לשנות את הגישה והתפיסה שלנו כדי שנוכל להנות באמת ממיניות עשירה, מענגת, מגוונת, ואפילו מפתיעה.
אנשים שלא לוקחים בחשבון את ההתבגרות לא פעם מתבאסים על הפרטנר או הפרטנרית שלהם במיטה.
הם לא מבינים שלמעשה הבעיה המרכזית שלנו היא בתפיסת המיניות שלנו ולא במיניות עצמה. הרבה מאיתנו רוצים ומצפים שהסקס יהיה כמו פעם כשהיינו צעירים:
הכוונה לאינסוף אנרגיה פיזית, מלא הורמונים, כל הזמן שבעולם, וברוב המקרים מעט מודעות… זה לא יקרה.
כשאנשים בקליניקה מגיעים לייעוץ הם מדברים על המיניות שלהם, וזה אומר הרבה פעמים שיח על זקפות, רטיבות ואורגזמות, אבל זו תפיסה מאוד מצומצמת ומוגבלת של סקס. אם סקס עבורנו מסתכם בציפייה שהגוף שלנו יתפקד כמו שצריך, או כמו שנראה לנו שהוא צריך שהוא " עומד במשימה" אז כמובן שניקשר מאוד ליכולות הספציפיות שלו. הסקס נתפס כמטרה שהיא תיפקוד גופני ולא כחוויה שלמה של עונג, סקרנות, מפגש מעורר ומגרה, חם ונעים.
המפתח למיניות בגיל מבוגר הוא להבין להכיר בעובדה ולהשלים עם זה שהגוף שלנו לא עומד לא יכול ולא צריך ולא אמור לתפקד כמו שהיינו צעירים.
אז יש לי בשורה אחת מבאס ואחת ממש מעודדת.
הבשורה המבאסת: עם השנים היכולת הפיזית של כמעט כולנו תפחת.
הבשורה המעודדת: כשזה מגיע ליכולת המנטלית שלנו, להבנה שלנו, לניסיון והמודעות, אין גבול לכמה היא יכולה להתרחב ולהתפתח וזה תלוי אך ורק בנו, בגישה שלנו, בסקרנות שלנו, במוטיבציה שלנו ובגמישות שלנו.
הרבה פעמים כשאנשים בוגרים חשים שהמיניות שלהם "לא עובדת" הם יעדיפו מבחינה ריגשית להתייחס לזה כאל בעיה זמנית מאשר כאל משהו קבוע.
אז מה חשוב להבין? שאנחנו כאנשים בוגרים חווים תשוקה זה בדרך כלל לא קשור לסקס מטורף וגוף מדהים, זו בדרך כלל תגובה לזה שאפשרנו והרשנו לעצמם להשתחרר ואפשרנו לנו להיות עצמנו גם ריגשית וגם פיזית.
עוד דבר שחשוב להפנים הוא היחס שלנו וההבדל בין אכזבה מינית לכישלון מיני.
אכזבה וכישלון הם לא אותו הדבר. אכזבה היא תגובה הגיונית להבדל בין מה שרצינו שיקרה למה שקרה בפועל. כישלון הוא כשהפער בין מה שרצינו שיקרה למה שקרה גורם לנו לשפוט את עצמנו, להגדיר אותנו לפי מה שקרה, להרגיש ש א נ ח נ ו הכישלון. דוגמה: מיליוני נשים ברחבי העולם שמתעקשות לחשוב שאם לגבר לא עומד אז הן כישלון. או שהוא כישלון. הרבה נשים חושבות שאם כואב להן בחדירה והן לא יכולות להיכנס לאקט מיני שמשלב חדירה אז הן כישלון. התפיסה הזאת שמה המון לחץ גם על האישה וגם על הגבר והדבר הזה גם יכול להביא פעמים רבות גם למצב של הימנעות מסקס. אז מה הכי חשוב?
מה שהכי חשוב כמו תמיד הוא תקשורת, הכרת הגוף שלנו וגבולות.
אנשים נוטים לחשוב שאם חס וחלילה נדבר על המיניות שלנו יקרה משהו נורא.
היא תיעלם, שזה יהיה מאולץ, מביך ולא קשור לכלום.
בפועל שיחה על המיניות שלנו וגם על האתגרים שלנו פעמים רבות מייצרת קירבה, הבנה וסבלנות ופותחת שער למיניות טובה יותר, מיניות מאפשרת שלוקחת בחשבון שכולנו אבל כולנו בני אדם, אנושיים, ואנחנו משתנים לאורך השנים וככה גם היכולות הפיזיות שלנו, אבל לא המנטליות שלנו(
ותמיד אפשר להשקיע בזה ולשפר את המיניות שלנו ברמות!
לסיום הכי חשוב לזכור: כי במיניות כולנו חופשיים כמידת יכולתנו להיות כאלו