למה מיניות יכולה להיות לא פעם מאתגרת ומורכבת עבורנו ואיך זה קשור למסרים שאנחנו מקבלים מהחברה מהמדיה ומהתקשורת?
מיניות יכולה לא פעם להיות מקום בודד מאוד, בין הכי בודדים ומוסתרים שיש.
בתקופת הילדות, בדרך כלל ההורים שלנו לא מדברים איתנו על מיניות, חברים ממציאים סיפורים, הפורנו לא ריאליסטי ולא נותן מושג אמיתי מה זו מיניות, אם כבר להיפך, ובבית הספר, איך נגיד, ההתייחסות מאוד זהירה ועד לא ממן עיקר הדגש היה על בריאות מינית , ממה להיזהר, איך לא להיכנס להריון או להידבק במשהו.
גם בבגרות, אפילו מול הפרטנרים והפרטנריות שלנו, הרבה פעמים כשיש בעיה היא לא מדוברת גם אם מאוד נוכחת. המקום הזה כל כך רגיש, חשוף ופגיע, שהתחושה היא שאם נתייחס אל הבעיה או לקושי, הבן או בת הזו עלולים להתמוטט, שהם או אנחנו נצא מבוישים או דחויים והפגיעה באגו תהיה הרסנית. ככה זה עם מקומות בודדים. הם הכי שבירים, ולא צריך הרבה כדי לגרום להם לקרוס.
בבית הספר וכך גם בשאר המקומות ממעטים להתמקד בנושאים של עונג, או יצירת קשרים אינטימיים.
ככה נוצר מצב שבו רבים מאיתנו גדלים בבדידות גדולה בכל מה שנוגע למיניות.
בדידות כמעט בלתי נמנעת.
זה לא רק המידע שחסר לנו, זה גם המסרים הלא אמיתיים שמשודרים לנו לגבי מהי "מיניות תקינה" ומה מצופה מאיתנו כגברים וכנשים, איך אנחנו אמורים להיות, מסרים שאנחנו מקבלים בין היתר מהמדיה, מתרבות הצריכה ומהחברה שהפנימה את המסרים השגויים האלה, וגרמה לכולנו לחשוב שמדובר ב "נורמה" שלמרות שאינה שיקוף אמיתי של המציאות אבל עדיין גורמת לנו להיות סוכנים שלה, של תפיסת המיניות השגויה הזו, באופן לא מודע.
לא מלמדים אותנו לעשות מיניות והרוב נרכש דרך התנסות אישית וגילוי עצמי.
כשזה מגיע לאתגרים וקשיים במיניות שלנו, או אם לדייק, למה שנתפס בעינינו כ "בעיות" המצב עוד יותר חמור.
אישה שמתקשה להגיע לאורגזמה או לא גומרת מרגישה לא פעם מאוד לבד. היא לא יודעת לרוב כמה התופעה הזו נפוצה במיניות הנשית (והיא נפוצה מאוד) בקרב נשים אחרות, מכיוון שלרוב העניין לא מדובר מספיק.
התופעה בקושי מדוברת בקרב חברותיה, בגלל החשיפה והפגיעות הגדולה בתחושת הנשיות, אולי חלק מהחברות קצת "ייפו" את מה שקורה אצלן, כדי להיות בנורמה ויספרו שהן חוות אורגזמות נפלאות, גם אם זה לא המצב, וכמובן שבפורנו כולן מסיימות בקליימקס גדול וגם אם ברור שמדובר במשחק, זה עדיין המסר, את אישה ואישה אמיתית גומרת. למעשה אישה היא אישה גם אם היא לא גומרת. היא נולדת כזו.
גבר שיש לו חרדת ביצוע ולא עומד לו, נדיר שיישמע על חוויות מקבילות כאלו מחברים שלו, גם אם יש להם את אותה בעיה, מכיוון שהכרה בבעיה הזו הופכת אותך כביכול לפחות גבר.
מי קבע ככה? החברה קבעה, התפיסה. זה או אפס או מאה. וזה נורא.
לא עומד – נעלם הגבר. כמה עצוב שזו תפיסת ונחלתם של גברים רבים מאוד ולא פעם גם של נשים רבות שמייחסות בטעות (בגלל המסרים השגויים שנטעו בהן) את חוסר הזיקפה כמשוב שלילי לסקסיות שלהן, גם כשהבעיה לא קשורה לסקסיות שלהן כלל., קשה להסביר מה זה עבור גבר לאבד את היכולת הזאת או איך זה מרגיש כשהיא נפגעת.
זה נובע אולי בין היתר מזה שאין לנשים ממש חוויה מקבילה למצוקה הזו, להשוות אליה, אז אולי לפעמים קשה קצת להתחבר או להבין עד הסוף, מכיוון שלנשים יש אפשרות "טכנית" כביכול להיכנס למיניות גם ללא חרמנות או עוררות מינית (לשים מסכך ולהיות שם), לגבר אין את האופציה הזו. אם זה לא קורה , זה לא קורה.
אז הגבר הזה שלא עומד לו ראה מלא פורנו, מה שהוא לא רואה, זה את המאתיים מיליון גברים האלה בכדור הארץ ברחבי העולם שלא עמד להם היום, ורוצים למות.
גברים שלהוטים לאהוב, לרצות, ולספק את הבת זוג שלהם או הפרטנרית או הפרטנר שלהם, וזה פשוט לא קורה. והם הרוסים.
הוא כן רואה לעומת זאת בפורנו מיליון גברים שעומד להם כמו טיל בשנייה שהם מורידים את המכנסיים, הוא לא תמיד זוכר שהגברים שהוא רואה בסרטים האלו נבחרו בקפידה מתוך מיליונים של גברים ברחבי העולם (כמו ספורטאים באולמפיאדה לא פחות), לבצע את התפקיד הזה.
גברים שהם לא התמונה המייצגת של הגבר הממוצע, גברים שמצילמים את איבר המין שלהם בתקריב כדי שיראה כמה שיותר גדול, גברים שלוקחים באופן קבוע כדורים שמזריקים לאיבר מין שלהם חומרים כדי שיהיה מוצק כמו בטון ויעמוד שעות במהלך ההסרטה, גברים שמשתילים משאבה (כן כן) באיבר שלהם כדי שיעמוד להם על פי דרישה, כי הם צריכים לתפקד ומקבלים על זה כסף, גברים שאחרי שמצלמים אותם, עורכים את הסצינות שלהם טוב טוב, כדי להעצים אותם עוד יותר.
גם כשיש כבר "כישלון" הוא כמובן לא נראה ולא יראה לעין. לא ייכנס לסרט.
הוא פשוט מאוד לא בתסריט. הוא לעולם לא ייוחצן. וככה נראית ונוצרת תחושת הבדידות, שהיא התחושה של: "זה קורה רק אצלי, זה קורה רק לי"
כמובן שעם התחושה הזו גם עולות וצפות תופעות הלוואי שהן בושה גדולה, ופקפוק במהות הגבריות שלנו.
חשוב לזכור: פורנו נועד לעורר לא לחנך.
חשוב מאוד לזכור את זה. פורנו הוא הדיסני של המיניות. סיפור אגדה.
יש המון לחץ על הגבריות, לתפקד ולבצע וככה אנחנו נכנסים ללופ של ציפייה עצמית ותחושת חוסר ערך, שמבוססת לא על אמת, אלא על מיתוסים ותפיסות חברתיות ותרבותיות שאין להן פעמים רבות אחיזה במציאות.
מיניות היא הרבה יותר מהיכולת לגמור, והיא הרבה יותר מזין עומד.
כמובן שאלו חלקים נהדרים במיניות, וחשוב שיהיו, אבל במידה רבה חונכו למיניות מאוד מצומצמת עם מעט מנות בתפריט, ותהליך של תסריט מיני ידוע מראש שלא פעם חוזר על עצמו, ושהופך לפעמים את המיניות שלנו שבפוטנציאל שלה היא דבר מסעיר, אינטימי, מקרב ומעורר, ומענג, למשהו אוטומטי, מרוחק ומנוכר, ביצועיסטי ומשימתי.
משהו שהופך ממשחק ומעונג לעול ולמבחן.
בנוסף לזה יש לנו כגברים ונשים, דחף אוטומטי להשוות את עצמו לאיך היינו פעם כשהיינו צעירים, בלי בעיות גב, או כל בעיה שנובעת מההתבגרות הפיזית שלנו.
גברים בני ארבעים מצפים מעצמם להרגיש ולתפקד כמו נערים בני שמונה עשרה או עשרים. נשים מצפות מעצמן להיראות כמו שנראו כשהיו נערות.
לכל גיל יש את המיניות שלו. האילוצים והגילויים שלו,הכי שווה להיות בגילויים, בחקירה ובסקרנות במה עושה לנו טוב. בסופו של דבר יש משהו סקסי בכל גיל, והשאלה היא במה מתמקדים. במה שיש או במה שאין, וקשה לעבוד עם מה שאין.
קל לעבוד עם מה שיש. מיניות טובה קשורה יותר מהכל לתחושה של רוגע, של חופש של אינטימיות, תחושה של להיות נוכחים בעונג שלנו.
מיניות טובה ומשחררת שיש בה חיבור לא מאומץ, שמבוסס על ההכרות שלנו עם הגוף שלנו , הנשמה שלנו, והסקרנות שלנו ושל הפרטרנרים והפרטנריות שלנו. לגלות את עצמנו ואת אחרים במקום הזה.
נשארו מעט זירות שבהן אנחנו כאנשים מבוגרים יכולים להפתיע את עצמנו.
כל האתגרים האלו הם לא סיבה לבושה, לא סיבה להרגיש חריגים או פגומים ולהמון אנשים מסביבנו יש כאלו, זה פשוט לא מדובר, וכידוע מה שלא מדובר לא קיים. אז תזכרו את זה כשאתם חושבים על המיניות שלכם כמה המדיה משפיע עליה ושמותר לכם להרגיש טוב עם עצמכם ועצמכן בלי להשוות אותה למיניות שאתם רואים במוקומות אחרים.
