אותנטיות במיניות, למה זה חשוב?

מה זו בכלל אותנטיות במיניות? למה היא חשובה? מה אנחנו מקבלים כשאנחנו אותנטיים ועל מה אנחנו מוותרים?

יצא לכם ולכן להיות בסיטואציה מינית אינטימית כלשהי שבה ויתרתם/ן על עצמכם וזרמתם אפילו שלא ממש בא לכם?
או להיות במצב שידעתם שאם תגידו מה מפריע לכן אולי אפשר יהיה לשפר את הסיטואציה אבל לא היה נעים לכם להגיד לפרטנר או לפרטנרית שלכם כי חששתם?
האם אתם מצליחים לזהות את עצמכם/ן באח מהמשפטים הבאים?
"היה לו ריח חזק של זיעה מהגוף אבל התבאסתי להגיד לו ללכת לעשות שטיפה, כי לא רציתי לפגוע בו ובזרימה של הרגע"

"היא רצתה שנעשה סקס והרגשתי עייף ממש ולא בעניין אבל לא רציתי לאכזב אותה כי הייתה מאוד בעניין ולא עשינו כבר שלושה שבועות ולא רציתי שהיא תיעלב"

"הוא רצה לחדור ונכון שקצת כואב לי כשהוא חודר אבל נתתי לו כי אני יודעת שהוא חייב את זה ואחרת הוא יתבאס עלי"

"היה לה ריח לא טוב מהפה והיה לי קשה להתנשק איתה, אז התנשקנו טיפה אבל רוב הזמן ניסיתי להימנע מזה, לא אמרתי כלום כי לא רציתי שהיא תיפגע, בדרך כלל אני מת על הריח של הפה שלה, לא יודע מה קרה באותו יום אבל הרגשתי שהיא ממש תרגיש נורא אם אני אגיד לה משהו"

"הוא ממש אוהב להתנשק עם לשון ורטוב כזה, זה רטוב לי מדי זה פחות הקטע שלי אבל אני לא רוצה שייעלב ויחשוב שאני לא אוהבת להתנשק איתו אז אנחנו מתנשקים בכל זאת"

"היא אוהבת מאוד לרדת לי ולפעמים זה מרגיש לי קצת אגרסיבי, אבל אני רואה שהיא בשיא ההתלהבות, אז אני לא אומר לה כלום ומחכה שנעבור למשהו אחר, כי לא בא לי שהיא תחשוב שהיא מוצצת לא טוב, במיוחד שרוב הזמן זה ממש כיף"

"כשהוא מתלהב ואנחנו ממש בתוך זה הוא תופס לי חזק מדי את הציצי וזה קצת מכבה אותי האמת אבל זה חלק מהסקס שלנו והשלמתי עם זה"

"אני יודעת שהוא אוהב לראות אותי גומרת, ולמרות שאף פעם לא הגעתי איתו לאורגזמה אני עושה כאילו כי אני יודעת שחשוב לו לדעת שנהניתי"

יצא לכם ולכן להיות בסיטואציה מינית אינטימית כלשהי שבה ויתרתם/ן על עצמכם וזרמתם אפילו שלא ממש בא לכם?
או להיות במצב שידעתם שאם תגידו מה מפריע לכן אולי אפשר יהיה לשפר את הסיטואציה אבל לא היה נעים לכם להגיד לפרטנר או לפרטנרית שלכם כי חששתם שהם יעלבו? יפגעו? יכעסו? או חששתם להרוס את הרגע?
בוא נודה על האמת, רובינו חווינו והיינו לפחות פעם אחת אם לא הרבה יותר במקום הזה.
מה שמאפיין את כל המשפטים האלו הוא שכולם עסוקים ברצון לא לפגוע בבן או בת הזוג.
כולם מסמנים את המקום בו לא היינו אותנטיים עם מה שאנחנו חשים ומרגישים והחלטנו להתעלם מזה.
אז מה זה בעצם אומר על המיניות שלנו, ולמה זה כל כך קשה לומר את זה ואיך אומרים?
כל אלו ועוד בהמשך(:

אז מה זו בעצם אותנטיות?

אותנטיות היא האמת הפרטית שלנו, ושלנו בלבד.
היא לא שייכת לאף אחד אחר.
אותנטיות היא נאמנות עצמית לתחושה שלנו ולרגש שלנו.
התנהגות אותנטית יכולה להיות דבר מאתגר, שאנחנו לא פעם מתקשים בו, כי היא דורשת אחריות ולקיחת בעלות בית על עצמנו ועל גופנו.
בכל המשפטים שמופיעים בתחילת הפוסט יש אלמנט אחד זהה.
בכולם עולה החשש והפחד לפגוע בבת או בבן הזוג, לפגוע ברגשותיו, בדימוי העצמי שלו או בתשוקה שלו.
זה מקום מאוד בעייתי במיניות מכיוון שבמקום להיות נוכחים בעונג שלנו אנחנו עסוקים במה הצד השני חש ו"מגנים עליו" ואולי על הדרך גם מגנים על עצמנו מפני התגובה האפשרית שלו או שלה.
אבל האם אנחנו באמת מגנים עליו? או על עצמנו?
בפועל כשאנחנו עסוקים בלא לפגוע או בלא להיפגע אנחנו עסוקים בפחד שלנו.
הפחד הוא מרכז העיסוק שלנו.
לא העונג שלנו.
הדבר נכון אגב גם לגבי יחסים בין בני זוג בלי קשר למיניות.
כשאני לא אותנטי ולא אומר מה אני מרגיש באמת, ואני עסוק בלא לפגוע או בלא להיפגע מבת הזוג שלי הפוקוס שלי הוא על הפחד לא על האהבה.
הפוקוס הוא על מה שמפריד בנינו ולא על מה שמחבר בנינו.
קשה עד בלתי אפשרי להיות בנוכחות במיניות כשאנחנו מרגישים לא נעים, או כשיש לנו תחושה של דחייה כלפי השותף שלנו במיטה ואנחנו מתעלמים מזה.
באופן אבסורדי במקרים רבים אם נבקש יפה ובעדינות, בני הזוג לא ייעלבו, ילכו לעשות שטיפה, או יקבלו את הפידבק שלנו לגבי איך נעים לנו שנוגעים בנו ואם צריך לעשות איזו התאמה הם יעשו והחשש שלנו לעיתים מוגזם.
אבל נכון שלא פעם אנשים לוקחים באופן מאוד אישי שיתוף אותנטי במיניות ועלולים לחוות אותו כביקורת. השאלה היא מה עדיף?
האם עדיף לנו לא להיות אותנטיים ולעשות משהו שאנחנו לא רוצים או אפילו מגעיל אותנו קצת רק כדי שהצד השני לא ייפגע? האם זה שווה את זה?
את מי הצד השני פוגש כשאנחנו לא משתפים באמת מה שאנחנו מרגישים? איזה גבר או או אישה הם פוגשים כשאנחנו לא אומרים כשמשהו פחות נעים לנו?
למעשה הבן אדם שאיתנו במיטה לא פוגש אותנו באמת.
ומה שקורה לא פעם כשאנחנו מתרגלים ללהיות לא אותנטיים במיניות שלנו, בסקס שלנו שכבר לא כל כך בא לנו עליו, כי הוא לא אמיתי, הוא פחות עבורנו, הוא יותר עבור הצד השני, והוא תמיד כרוך בוויתור כלשהו שלנו על עצמנו, מה שמוביל לא פעם להימנעות. זה לא באמת אנחנו שם במיטה, כלומר זה אנחנו בגוף אבל זו לא ההוויה שלנו, לא המהות שלנו ומה שאנחנו באמת מרגישים.
מי שאיתנו במיטה פוגש סוג של זיוף שלנו, בקטנה אמנם, אבל הוא פוגש מישהו אחר ממי שהוא חושב שהוא פוגש. עכשיו בטח תגידו לעצמכם, מה אתה כזה דרמטי? כולה קצת זרמנו עם משהו שלא אהבנו כולם עושים ועושות את זה.
אבל הבעיה עם זיוף שהוא אכן יכול להתחיל בקטן אבל במקרים רבים הוא עלול לגדול ולהתרחב ולייצר פגיעה במיניות שלנו, ברמות שונות. האותנטיות שלנו נעה על ציר:
בקצה אחד של הציר יש את הגבולות שלנו, ומה שאנחנו לא אוהבים שעושים לנו ואיתנו באותו הרגע, ובקצה השני של ציר האותנטיות שלנו נמצאים הרצונות והכמיהות המיניות שלנו עד רמת הפנטזיות ודברים שהיינו רוצים להגשים אבל מפחדים לשתף בהן את בת או בן הזוג ולתקשר אותן למרות שהן חלק מאיתנו.

במאמר הזה אתייחס לחלק הראשון בציר האותנטיות.
אז איך אני אומרת לפרטנר שלי או איך אני אומר לפרטנרית שלי שהם מריחים לא טוב ואם הם יעשו שטיפה יבוא לי עליהם יותר?
אז זהו שכל הסוד הוא לשתף ובעדינות. אין דרך לחמוק מלשתף ולהגיד ואין טעם לרמוז ולנסות לגרום להם להבין בדרך עקיפה. צריך לומר בישירות בעדינות. זו גולת הכותרת .לזכור לבוא בחמלה. מה זה אומר לבוא בחמלה? לחשוב על איך אנחנו היינו מרגישים אם היו אומרים לנו משהו כזה, ועדיין להבין שזה הכי לגיטימי בעולם לתקשר את זה.לעולם לא לבוא באגרסיביות או ביקורת, אלא באופן מכבד והאוהב.
והנה לכם/ן הצעת הגשה תרגישו חופשי לתרגם את זה לקשר שלכם ולשיח שלכם:
" מאמי, אתה מזיע, בוא תעשה איזו שטיפה קטנה, או בוא אפילו נעשה שנינו שטיפה יחד"
אותו הדבר לגבי ריח לא טוב מהפה:
"מותק יש לך קצת ריח מהפה אולי תקפצי שנייה לצחצח שיניים ונמשיך?"
מה לא נגיד: "תשמע אתה ממש מסריח! זה דוחה, לך להתקלח!"
או : "שומעת ,יש לך ריח נורא מהפה, אני לא יכול להתנשק איתך ככה!"
אולי זה נשמע מטופש, אבל אם הייתי מספר לכם כמה אנשים נמנעים מלהגיד את זה, הייתם מבינים שהמובן מאליו לא מובן מאליו בכלל כשזה מגיע למיניות.
ומעבר לזה חשוב להגיד גם אם קצת קשה: אם הבחירה היא בין להיות אותנטיים ולתקשר בצורה אפילו טיפה עקומה מה שאנחנו מרגישים ושהפרטנר או הפרטנרית יעלבו, או לשתוק ולעשות משהו שאנחנו לא רוצים לעשות או שדוחה אותנו, עדיין עדיף לומר מה שאנחנו מרגישים וחשים באמת גם אם יצא לא משהו.
כן. חד משמעית עדיף לומר, גם אם תקשרנו את זה לא משהו.
זה עדיין עדיף על לזייף, לשקר להם ולתת להם לחשוב שאנחנו נהנים ממה שאנחנו לא. מה שבעיקר משפיע על התגובה של הצד השני, לא מה אומרים אלא בעיקר איך אומרים. יש גם מקרים מורכבים יותר של אנשים שאוהבים מאוד את המיניות עם בני הזוג שלהם אבל יש אקט אחד ספציפי שהם לא מתחברים אליו שמגיע במהלך המפגש המיני.נוצר מצב שהם יודעים שאם הם יכנסו למיניות יהיו גם את אקט א' שהם אוהבים גם את אקט ב' שהם אוהבים אבל הם יאלצו לעשות גם את אקט ג' שממש לא בא להם עליו או שהם אפילו סולדים ממנו.
כלומר הם אוהבים לעשות את שני האקטים הראשונים ולא את השלישי.
העובדה שיש את האקט השלישי שלא בא להם טוב, עלול למנוע מהם להיכנס למפגש מיני אפילו שהם כן אוהבים את יתר המיניות ואת מה שהם עושים עם הפרטנר שלהם.
ואם הם לא יגידו הפרטנר לעולם לא ידע.
האם זה שווה את זה?אם רק נהיה אותנטיים ונאמר מה אנחנו לא אוהבים זה דווקא יאפשר לנו להיות הרבה יותר במה שאנחנו כן אוהבים.